אם נסתכל סביבנו, על רוב הארגונית הקטנים,  נגלה שהמתכון הרווח לניהול המשאב האנושי הוא כזה שבו: לוקחים גיוס איכותי עם חבילת שכר והטבות חלומית, עוטפים בפעילויות רווחה שהן "וואו", מוסיפים קורטוב של תקשורת פנים, מפזרים שבבים של הכשרה, מכניסים לתנור ב 180 מעלות ומקווים לתוצר שישמר את העובדים שלנו מעורבים ובמוטיבציה גבוהה.

מקווים. אבל זה לא תמיד מצליח. לכן, נשאלת השאלה, מהו הרציונל המארגן שהופך את פעילויות משאבי אנוש בארגון לאפקטיביות? למה חשוב לפנות זמן לבניית לכידות קבוצתית? איך נסביר להנהלה שהמתנה המפוצצת לחגים לא תשאיר את העובד הכי מוכשר שלנו בארגון? או למה פיתוח אישי לעובדים ומנהלים הוא Must?  ובסוף, ביננו, גם כשהמנכ"ל אומר על איזו יוזמה שלנו, "אוקיי. אני איתך. אבל תסביר.י לי רגע למה לדעתך זה חשוב?" אנחנו, אנשי המשאב האנושי, נתקעים. אולי חולפת לנו בראש המחשבה – כי ככה זה. זה מה שעובד. זה מה שעושים בארגונים כמונו. אבל למה? למה באמת פעילויות מסוימות תורמות לפיתוח, שימור וטיפוח המשאב האנושי ואחרות לא?

כדי לשחרר את התקיעות, להוסיף פריזמה דרכה ניתן להתבונן על הפעילויות היומיומיות בארגון ולארגן אותן באסטרטגיה לשימור וטיפוח המשאב האנושי, אני רוצה להכיר לכם את תיאוריית ההכוונה העצמית.

תיאוריית ההכוונה העצמית Self-Determination Theory

התאוריה פותחה על ידי קבוצת חוקרים בראשותם של דיסי וראיין (Deci & Ryan) כגישה למוטיבציה המדגישה שהתהליכים שמניעים את האדם להתנהג בצורה מסוימת נובעים מהנטייה הבסיסית שלו לצמיחה אישית, למימוש יכולות ולהתמודדות עם אתגרים חדשים ושנטייה זו ממלאת אותו בהנאה ובחיות. התיאוריה לא עוסקת בגורמים למוטיבציה פנימית (כי היא מניחה שמדובר בנטייה טבעית) אלא בוחנת את התנאים שמעוררים, תומכים ומקיימים אותה, או להפך – בתנאים שמפחיתים ומדכאים את הנטייה הטבעית של האדם להתעניינות ופעילות ומעוררים ניכור ופאסיביות.

לענייננו, התיאוריה מציעה מפת דרכים לבניה של תרבות ארגונית וחיי עבודה שמאפשרים לפרטים לשגשג וכתוצאה מכך, גם לארגונים. תיאוריית ההכוונה העצמית מניחה כי קיימים שלושה צרכים בסיסיים הטבועים בחיים האנושיים.

1. הצורך באוטונומיה (Autonomy)

הוא הצורך של האדם לחוות את פעולותיו כנובעות מהעצמי ולכן מאפשרות תחושה אמיתית של בחירה. הצורך להרגיש עצמאי, לבטא בהתנהגותו את צרכיו האישיים, את נטיותיו וערכיו ולחוש שהתנהגותו מוכוונת על ידו ואינה נכפית עליו ע"י אחרים.

2. הצורך בתחושת יכולת (Competency)

הוא הצורך של האדם להרגיש שהוא יכול להתמודד מול משימות קשות ומול אתגרים. הצורך בתחושה של אפקטיביות בהשגת תוצאות, חוויה של צמיחה והתפתחות והבנת הכלים שמובילים לתוצאות הרצויות.

3. הצורך בקשר ובשייכות (Relatedness)

הוא הצורך של האדם בפיתוח קשרים עמוקים ומשמעותיים עם אחרים, לאהוב אותם, להיות נאהב על ידם, לדאוג לאחרים ולהרגיש שהם קשורים באופן אותנטי לעצמי שלו.

סביבה ותרבות ארגונית שתאפשר את סיפוק שלושת הצרכים הבסיסיים עבור הפרטים בארגון, תוביל את הפרט להיות מחויב ומחובר למשימותיו, תתרום לתחושת מימוש עצמי אותנטי, למוטיבציה פנימית וחוזק נפשי. כתוצאה מכך, הארגון ירוויח מחוברות עמוקה יותר של הפרט לארגון, עלייה בפרודקטיביות, הרחבת החדשנות, שימור עובדים והפחתת היעדרויות.

אסטרטגיית שימור וטיפוח אפקטיבית, תכלול התייחסות לבנייה ואפשור של התנאים למימוש הצרכים הפסיכולוגיים של הפרטים בארגון בכל פעולה טקטית לאורך השנה.

אז מהם אותם התנאים הארגוניים שנדרשים כדי לעודד ולתמוך את סיפוק שלושת הצרכים? הנה כמה דוגמאות ונקודות למחשבה:

תנאים המעודדים את סיפוק הצורך באוטונומיה:

הם תנאים המספקים בחירה אמיתית לפרט. לא בהכרח חופש או עצמאות בלתי מוגבלת, אלא תנאים המאפשרים תחושת בעלות על המשימות, מעודדים יוזמה ומקדמים יחס מכבד לתפיסות ולנטיות של הפרט בארגון.

איך עושים את זה?

• מחברים את העובדים למשמעות (מסבירים, איך העבודה שלך תורמת לתמונה הגדולה)
• מאפשרים בחירה עד כמה שניתן במסגרת אילוצי הארגון והתפקיד. למשל, בחירה של משימות או אופן ביצוען, בחירה משותפת של לוחות זמנים לביצוע, בחירת שעות העבודה, בחירת מקום העבודה (בית/משרד) ועוד.
• מספקים בשקיפות כמה שיותר מידע, על הרציונל מאחורי דרישות, יעדים, מדיניות וכדומה.
• משתפים בתכנון ו/או קבלת החלטות, כאשר האינפוט של העובד עשוי להיות בעל ערך תהליך.
• מבקשים הצעות לייעול ושיפור תהליכים (חשוב גם לא לשכוח גם לפעול ליישום אותן הצעות)

תנאים המעודדים את סיפוק הצורך בתחושת יכולת:

הם תנאים המספקים אתגרים אופטימליים, משוב שמוביל לשינוי וחופש מהערכה משפילה, שמאפשרים להתנסות בתחושה של יכולת.

איך עושים את זה?

• בונים תוכניות לפיתוח אישי של העובדים (פיתוח מקצועי/ניהולי של ידע, ומיומנויות) – לחצו כאן להרחבה
• מתאימים פעילות שמהוות אתגר אופטימלי לכל עובד – פעילות מעניינת, לא קלה מידי (שתגרור שעמום) ולא קשה מידי (שתוביל לתסכול או חרדה).
• נותנים משוב תכוף על ביצועים
• מציינים וחוגגים הצלחות
• מעודדים למידה (פורמלית ובלתי פורמלית, למידת עמיתים ומומחים, מנגישים משאבים ללמידה אונליין ועוד)

תנאים המעודדים את סיפוק הצורך בקשר ובשייכות:

הם תנאים שמאפשרים, מאיצים ומספקים פלטפורמות לפיתוח קשרים בטוחים, עמוקים ומשמעותיים המאפשרים לפרט לחוות תחושת שייכות, כבוד, הערכה, תמיכה, אכפתיות והדדיות במסגרות החברתיות המקיפות אותו.

איך עושים את זה?

• מכירים ומתקפים רגשות (גם רגשות קשים או התנגדויות)
• מכשירים מנהלים לניהול קשוב, אכפתי ואמפתי
• משקיעים בבניית לכידות צוותית
• מעודדים שיתוף פעולה ועבודת צוות
• מקיימים שגרות של שיח משמעותי. למשל: תיאום ציפיות, משוב, פיתוח אישי

לסיכום, תיאוריית ההכוונה העצמית מציעה פריזמה, מוכחת מחקרית, להתבוננות על הצרכים המשפיעים על מחוברות, מימוש עצמי ומוטיבציה פנימית ומציינת את התנאים הארגוניים הדרושים לסיפוק צרכים אלה. המיקוד בשלושה צרכים בסיסיים ואינטואיטיביים – אוטונומיה, יכולת וקשר – מאפשר לנו, אנשי משאבי אנוש לאמץ ולהטמיע שפה מוטיבציונית משותפת שתאפשר בניית תרבות ארגונית המכוונת לשגשוג העובדים והמנהלים בארגון.

מוזמנים לפנות אלי אם תרצו שחשוב יחד על אסטרטגיית שימור וטיפוח המשאב האנושי בארגון שלכם.

מקורות להמשך קריאה:
מדברים בעד עצמם. לאה קוזמינסקי. הוצאת יסוד ומכון מופ"ת 2004
https://selfdeterminationtheory.org/application-basic-psychological-needs/